פסק-דין בתיק ת"ק 27388-09-11

1.         שני רכבים נסעו לפני רמזור, כאשר אין חולק בין הצדדים שרכב הנתבעת, שהוא משאית, נסע בנתיב הימני, ואילו רכב התובעת נסע בנתיב השמאלי.

2.         גרסאות הצדדים על אופן קרות התאונה שונות אחת מרעותה, אך גם אם אתייחס לגרסתו של הנתבע כפי שאכן הובאה בכתב ההגנה, וכפי שהובאה על ידו בביהמ"ש, הרי שאין שוני מהותי בין גרסת התובעת ובין גרסת מר שרון, שכן אין חולק בין הצדדים שמר שרון פנה שמאלה מהנתיב הימני - ובנתיב השמאלי באותה עת נהגה התובעת.

3.         גם אם אקבל את עדותו ואת טענתו של מר שרון, כי בעת שהוא נכנס לנתיב השמאלי, הוא אותת ולא הבחין ברכב התובעת, גם אז יש להשית עליו את מירב האחריות לקרות התאונה, אם כי גם התובעת תרמה את תרומתה לגרם התאונה.

4.         בעצם פניית המשאית לנתיב נסיעתה של הנתבעת, גרמה המשאית לחסימת המשך דרכה של התובעת, וכתוצאה מכך ארעה התאונה. זאת ועוד, מר שרון טוען שבטרם פנה שמאלה הוא אותת, אך יש לאמר למר שרון, כמו לכל נהג אחר, שהנוהג בזהירות אינו מסתפק רק במתן האיתות, אלא שעליו לבדוק עדיין לאחר האיתות האם הפניה אפשרית מבלי לחסום את דרכם של המשתמשים האחרים בדרך.

            כפי שמציין מר שרון עצמו, הוא היה תוך ההשתלבות לצד שמאל, ואז הגיעה  - אם כי לטענתו היא הגיעה במהירות - מכוניתה של התובעת, ותוך כדי כך נגרמה התאונה.

            עצם העובדה שהתאונה ארעה תוך כדי השתלבות של המשאית שמאלה באותו כיוון שנסעה התובעת, מצביעה על חוסר זהירות בביצוע הפניה, ולכן מוטלת על מר שרון האחריות המרבית לגרם התאונה.

5.         התובעת, אשר מעידה וגם ציינה בכתב התביעה שנסעה בנתיב השמאלי והבחינה ברכב הנתבעת אשר עוקף ותוך כדי עקיפה סוטה לנתיב נסיעתה, הרי שאם התובעת הייתה נוסעת בזהירות, הייתה שמה לב למשאית מבעוד מועד, אין ספק שהתאונה הייתה נמנעת, או לפחות הייתה יכולה למזער את הנזקים ברכבה.

6.         סוף דבר, לאור האמור לעיל, אני קובע כי מר שרון אחראי לקרות התאונה ולגרם הנזק בשיעור של 70%, ואילו התובעת, באופן נהיגתה, תרמה תרומת רשלנות של 30%, ובהתאם לקביעת רשלנויות אלה, על הנתבעות לפצות את התובעת.

            התובעת תבעה סכום של 3,689 ש"ח, כאשר נזק זה כולל בחובו השתתפות עצמית והפסד העדר תביעות לשלוש שנים, ובמקרה זה, אין ביהמ"ש נעתר לסכום שנתבע בגין הפסד העדר תביעות, משום שזה נזק עתידי למשך שלוש שנים, ואין כלל וודאות שנזק זה ימומש, ולכן לא ניתן לתבוע נזק עתידי שכזה.

            לכן, אני מחייב את הנתבעות, שתיהן יחד וכל אחת מהן בנפרד, לשלם לתובעת סך 1,322 ש"ח (70% מגובה הנזק של ההשתתפות העצמית), בצירוף ריבית והפרשי הצמדה כחוק מיום הגשת התביעה, 13/9/11, ועד התשלום בפועל.

            כמו כן, אני מחייב את הנתבעות באופן סולידרי לשלם לתובעת הוצאות משפט בסך
 300 ש"ח - זאת בהתחשב ברשלנות התורמת, בצירוף ריבית והפרשי הצמדה כחוק מהיום ועד התשלום בפועל.

הזכות להגיש בקשת ערעור לביהמ"ש המחוזי תוך 15 ימים מהיום.

<#4#>

ניתנה והודעה היום י"ג ניסן תשע"ב, 05/04/2012 במעמד הנוכחים.

קלדנית: מאיה דגן התוכן בעמוד זה אינו מלא, על מנת לצפות בכל התוכן עליך לבחור אחת מהאופציות הבאות: